השתלת שיער: כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול

בעיית נשירת השיער וההתקרחות, הן בקרב גברים והן בקרב נשים, גורמת להרבה זעזועים נפשיים שמביאים למצבי מתח, רגשי נחיתות, מצבי רוח, מסמלים הזדקנות – וכל אילו מובילים לחוסר בטחון כללי.

מבוא

כבר במצרים העתיקה, בתקופת הפרעונים, השתמשו במוצרים שונים כדי לטפל בבעיית נשירת שיער. הטיפול הכירורגי שמשמעו השתלת שיער, התקדם מאד ב-60 השנים האחרונות, מה שמאפשר לבצע היום השתלות שיער הן אצל גברים והן אצל נשים, לא רק באזורים הריקים משיער, אלא גם באזורים הדלילים. ניתן לבצע השתלות גם במקרים של צלקות, נזקים ממחלה או כוויות וניתן להשתיל גם במקומות כמו שפם, גבות, ריסים, זקן וערווה.

בפרק זה נסביר את כל השיטות הקיימות להשתלת שיער.

ההסטוריה של השתלות שיער

בשנת 1939, רופא עור יפני בשם ד"ר Shoji Okuda, פירסם בכתב העת הרפואי היפני שיטה בה השתיל שיער מעורף הראש כדי לכסות חוסר שיער בגבות, בשפם ובאזורים מסוימים בקרקפת. כדי לבצע פעולה זאת, הוא השתמש במכשיר עגול מחולל שבאמצעותו ובגלל המבנה הגלילי שלו היה מושך קבוצה של שערות מהעורף, עושה חורים קטנים באזור המתקרח, מפריד את השיער מהעור ומכניס את השתל שהוציא מהעורף.

הפרסום להליך זה נעשה ביפן ולא היה ידוע כלל בארצות המערב, ולכן רק לאחר מלחמת העולם השניה ד"ר Norman Orentreich הציג את טכניקת השתלת השיער באמצעות המכשיר הגלילי וזה התפרסם במערב.

ב-1984 Emanuel Marritt פרסם טכניקה חדשה שכוונתה היתה לשפר את המראה הטבעי באמצעות ההשתלה. לטכניקה זו קראו מיני השתלה ומיקרו השתלה ; מיני השתלה כללה 12-4 שערות ומיקרו 3-1 שערות אותם השתילו בקו החזית. את ההשתלה החלו לבצע ע"י חריצים קטנים במקום חורים, מה שאיפשר פחות נזק לכלי הדם וצפיפות רבה יותר בין שיער לשיער שיתן גם מראה טבעי יותר.
באמצע שנות ה-90 ד"ר Bob Limmer הוכיח כי בעזרת מיקרוסקופ ניתן להפריד קבוצות של 4-1 שערות כפי שגודלות באופן טבעי, קבוצות אילו מכונות יחידות פוליקולריות (Ufs) והן מושתלות ישירות לאחר הפרדתן תחת המיקרוסקופ כשהיתרון הוא שכך משתילים את השערות ללא העור מסביב.

היום משתמשים בשיטה זו ו-Robert Bernstein ו-William Rassman נתנו את השם להשתלה FTU.

יחידות פוליקולריות (זקיקים)

יחידת הזקיקים (FU) הוא מושג אשר נכנס לתחום השתלות השיער ב-15 השנים האחרונות, שבו קבוצות של שערות מוצאות במרוכז מהקרקפת.

מחקרים הראו כי יחידות פולוקולריות יוצאות מהקרקפת בקבוצות של 1,2,3 ולפעמים אפילו 5 שערות ביחד, אבל רובם (כ-80% מהם) מורכבים מ-3-1 שערות. כאשר משתילים את הזקיקים בצורה זו באיזור המתקרח ניתן לקבל תוצאות טבעיות לחלוטין. כדי להוציא את הזקיקים יש להסתייע במיקרוסקופ שבאמצעותו קל יותר לזהות את הזקיקים ולהפרידם. השימוש במיקרוסקופ מעלה את מידת הדיוק בהפרדת היחידות הפולקולריות, מונע את חיתוך השערות בעת הפרדתן מהעור ומאפשר השתלה של שיער נקי מעור וצפוף יותר.

סיבות כלליות להשתלת שיער

הסיבה השכיחה ביותר להתקרחות ולצורך בהשתלת שיער היא התקרחות על רקע גנטי הורמונלי – Alopecia Androgentica כשסיבה זו משותפת הן לגברים והן לנשים.
השתלה ניתן לבצע גם באזורים עדינים כגון: זקן, שפם, גבות ואפילו ריסים.

בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים על השתלות בצלקות כתוצאה מתאונות או ניתוחים Alopecia Cicatracial, כוויות בפנים או בקרקפת, התקרחות בעקבות טיפול כימוטרפי, השתלות באזור הערווה וכן בעקבות התקרחות עקב תלישת שיער Trichotillomania.

בחירת המטופל

חשוב לדעת שלא כל אדם קירח הינו מועמד מתאים להשתלת שיער. יש לבדוק את ציפיות המטופל ולהסביר כי מטרת השתלת שיער היא לכסות את האזור הקירח וזה ניתן לעשות כל עוד האיזור התורם גדול וצפוף מספיק כדי לכסות את כל אזור ההתקרחות. יש מקרים שכדי למלא את כל שטח ההתקרחות נדרשות גם 3-2 השתלות. חשוב לדעת את גיל המטופל ולא מומלץ לבצע הליך זה אצל צעירים מתחת לגיל 25, היות ובגיל זה קשה לתת אבחנה ברורה על אפשרות להתקרחות עתידית.

F.U.T (follicular unit transplantation)

ה-FUT היא טכניקה בה ניתן להוציא ולהשתיל את הזקיקים בצורה הטבעית ביותר:

המצב האידאלי הוא להוציא את מקסימום השערות מהאיזור התורם עם מינימום נזק מבחינת הצלקת, לכן צריך להוציא רצועת שיער הכי ארוכה אך גם הכי צרה – רצועה רחבה יותר עלולה להשאיר צלקת גדולה יותר מאחר ויהיה קשה לסגור בין שני קצוות החתך, בעיקר בגלל המתח שיגרם עקב הרוחב של הרצועה. הרוחב האידאלי כדי לגרום לצלקת כמעט בלתי נראית יהיה של 1 ס"מ. אם ניקח בחשבון את האורך של הרצועה מאוזן לאוזן, יהיו לנו בערך 2,000 זקיקים (4,000 שערות). פירוש הדבר כי על פי אורך ורוחב הרצועה תלוי מספר הזקיקים שנוכל להשתיל. יש לודא את צפיפות האיזור התורם כדי לחשב כמה זקיקים ניתן להשיג ברצועה . אם הצפיפות באיזור התורם לא מספיק טובה, ניתן להשיג מעט זקיקים ובמקרה זה יש ליידע את המטופל שלא יהיו ציפיות גדולות מדי לגבי התוצאה. במקרים מסויימים, כאשר ההתקרחות גדולה והאיזור התורם בעל צפיפות ירודה, המועמד אינו מתאים להשתלה. בנוסף, לפני שמוציאים את רצועת השיער מאחור צריך למדוד את דרגת הגמישות של העור באזור התורם. יש מטופלים שהגמישות לא מספיק טובה באזור התורם ובמקרה זה יש לקחת רוחב רצועה קטן יותר. אחרי שמרדימים את האזור, לוקחים רצועה של 1 ס"מ רוחב כשהאורך נקבע על פי החישוב שעשינו למספר הזקיקים לcm2. לפני סגירת התפר, כדי להקטין את הצלקת, פותחה טכניקה חדשה שנקראת סגירה טריקופיטית, כשבסיס טכניקה זו הוא כי תפירת החתך משני צדדיו מתבצעת באופן כזה שמחברים את שני הקצוות אחד על השני מה שמאפשר צמיחת שיער בתוך הצלקת וגורם לטשטושה. אחרי הוצאת הרצועה, מבצעים את התפירה עם חוט ניילון שמסירים אותו לאחר 10 ימים, מה שמשאיר צלקת מינימליסטית ברוחב של 1-3 מ"מ. לקיחת הרצועה והתפירה לוקחת כ-15 דקות ולאחר מכן המטופל ממשיך לתהליך ההשתלה.

שיטה אחרת עבור השתלת שיער מבלי לחתוך רצועה ובכך למנוע צלקת היא FUE – שיטה שתפורט בהמשך.

הכנת השתלים

לאחר הוצאת הרצועה, היא מועברת לידי הטכנאיות המתמחות בהפרדת הזקיק מהעור. תהליך זה חשוב מאד ופה באה לידי ביטוי מומחיותן של הטכנאיות. בדרך כלל, כדי להגיע להוצאת כמות של 2000-1500 זקיקים (4000-3000 שערות) צריך לפחות 6-4 טכנאיות מנוסות כדי להכין את כל השתלים להכנסה תוך 3-2 שעות.

התהליך נעשה בשני שלבים: השלב הראשון והחשוב ביותר נקרא: פרוסות ( (slivering, כלומר חיתוך הרצועה לפרוסות והעברתם לטכנאיות לצורך הפרדה וניקוי השתל מהעור טרם הכנסתו לאיזור הקרח. הפרדת השערות חייבת להיעשות תחת מיקרוסקופ כדי למנוע את חיתוך הזקיק ופגיעה בשורש.

השלב השני הוא להפריד מהפרוסות את היחידות הפוליקולריות. היחידות הפולקולריות מונחות בצלחת מזכוכית עם מי מלח, חובה על השערות להיות בתוך לחות כדי למנוע את התייבשותם ואת המוות של הזקיקים.

האזור הנתרם

לאחר ההרדמה המקומית, האזור המיועד להשתלה מנוקב בעזרת מחט עדינה או סכין מס' 1-0,7 מ"מ – סוג המכשיר תלוי בניסיונו של המנתח. במקרים שיש קונטרסט בין צבע השיער לבין צבע הקרקפת (למשל בין שיער שחור ועור קרקפת לבן), גודל הזקיק המתאים ביותר הוא של 2-1 שערות עם מכשירים כמו מחט בקוטר 21 או 23 או סכין של 0,8-0,7 מ"מ. במקרה שיש שיער בלונדיני או לבן אפשר להשתמש בכל סוג מכשיר כדי ליצור את הנקבים, מפני שאין קונטרסט בין צבע השיער לבין צבע הקרקפת. כיוון הנקבים הוא של 45 מעלות קדימה והקו הקדמי לא צריך להיות סימטרי כדי שתתקבל התוצאה הטבעית ביותר. כאן חשוב מאד הניסיון של הרופא היות והוא קובע באיזה כיוון יהיה השיער ובאיזו צפיפות וכמובן הוא קובע איך לפזר את כל היחידות הפוליקולריות באיזור הקירח. בזמן שהמנתח עושה את הנקבים, הטכנאיות מפרידות את השערות מהעור, וכפי שכבר נאמר, תהליך זה מתבצע בעזרת המיקרוסקופים עם הגדלה של 6x-10x, מה שמאפשר דיוק רב יותר. השתל חייב להיות נקי ביותר מהעור היות ואם נשתיל עם העור יווצר רווח גדול יותר בין שתל לשתל ותוצאות לא טבעיות.

לאחר שנעשו כל הנקבים באזור המושתל, מתחיל תהליך ההשתלה בעזרת 2 פינצטות מיוחדות המכניסות את השתל לתוך הנקב. אורך התהליך הוא כ-4-2 שעות בהתאם לכמות הזקיקים שהוצאו מהאזור התורם. בממוצע מכניסים 2,500-1,500 זקיקים (4000 – 3000 שערות) בהשתלה אחת. יעילות הכנסת השתל בתוך הנקב מאד חשובה בתהליך כי יתר התעסקות בעזרת הפינצטות עלול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בזקיק. חשוב לזכור כי הלחות בה נמצאים השתלים חשובה מאד בשלב זה כדי למנוע פגיעה בחיות של השתלים.

לאחר ההשתלה

יכולים להיות מעט סיבוכים כתוצאה מההשתלה, אך כדי למנוע אותם חשוב מאד שהמנתח יסביר למטופל איך להתנהל בבית. למעט פציינטים יש דימומים או זיהומים לאחר ההשתלה, אך כתהליך מונע כולם מקבלים אנטיביוטיקה. ביום השלישי לאחר הניתוח יכולה להופיע נפיחות באזור המצח והעפעפיים שלוקחת 3-2 ימים ולאחר מכן חולפת. השיער המושתל בד"כ נושר לאחר כ-3-2 שבועות וכך הפציינט חוזר להראות באותו מצב בו היה לפני ההשתלה (ישנם מקרים בהם השיער לא נושר). השיער המושתל מתחיל לצמוח רק לאחר 3 חודשים. ישנם מקרים בהם השיער לא מצליח לפרוץ את העור ולכן נגרמים פצעונים קטנים, אך זה עובר בד"כ ללא טיפול מיוחד. לאחר כ-6 חודשים ניתן לראות כבר כ-50% מהתוצאה כשהתוצאה הסופית נראית לאחר כשנה. כ-20% מהמטופלים עלולים לקבל טראומה בשיער הקיים באיזור המושתל מה שגורם לבעיית נשירת שיער, אך זהו מצב זמני ולאחר כ-3 חודשים השיער חוזר לעצמו. תגובה כזו יותר אופיינית לנשים ולכן מאד חשוב להסביר פרט זה למטופל/ת לפני התהליך.

F.U.E (Follicular Unit Extraction)

בשנות ה-90 Dr. Masumi Inaba תיאר הוצאה של שתלים באמצעות מכשיר מחורר שחודר לשכבת העור ואת אותם שתלים ניתן להשתיל באזורים המתקרחים.

בהמשך Dr. Woods, Rassman and Harris שיפרו ופיתחו את הטכניקה וכן הפיצו אותה בעולם כולו. בשנים האחרונות שיטה זו הפכה לפופולרית ביותר הודות לפרסומים הרבים באינטרנט ויותר ויותר מנתחים משתמשים בה. בעזרת מכשיר מחורר שקוטרו בין 1.00 – 0.8 מ"מ אפשר להוציא זקיקים מהאיזור התורם, בו נוצרים סימנים שתוך כ-5 ימים נעלמים ומגלידים ללא השארת צלקת כלשהי. היתרון בשיטה זו הוא שנמנע הליך כירורגי שמצריך שימוש בסכין ולכן לא משאיר כל צלקת.

טכניקה

לפני קבלת ההחלטה על השתלה בשיטת ה-FUE צריך לבדוק במיקרוסקופ את צפיפות ואיכות הזקיקים באיזור התורם. במידה ואין מספיק צפיפות, השיער דק מאד או שהזקיקים מכילים רק 1 או 2 שערות, המטופל אינו מתאים להשתלה בשיטה זו.

כאשר המטופל נמצא מתאים, אורך השיער צריך להיות כ-1 מ"מ כדי שאפשר יהיה להחדיר את המכשיר המחורר ולראות את כיוון השיער (תהליך זה ניתן לעשות עם מכונת גילוח).

ישנם מקרים בהם המטופל אינו מעוניין לגלח את כל האיזור התורם, אז מגלחים רצועה של 2 – 1.5 ס"מ בתוך האיזור התורם כשהשיער שנותר מכסה אותה, אך מהלך זה מגביל את המנתח בכמות הזקיקים שניתן להוציא.

התנוחה של המטופל בזמן הוצאת הזקיקים היא על הבטן או על הצד – כאשר המטופל בתנוחה זו מסמנים את המקום ממנו מוציאים את השתלים, מבצעים את ההרדמה בקרקפת ולאחר שהמקום הורדם מתחילים בהוצאת הזקיקים. ישנם מכשירים שונים וכל מנתח בוחר במכשיר המועדף עליו בהתאם לכישוריו.

למי מתאימה שיטת FUE

  1. כאשר המטופל רגיל ללכת בתספורת קצוצה מאד ומתכוון להמשיך ולהתמיד באופן זה.
  2. כאשר המטופל מתנגד בכל תוקף להשארת צלקת בקרקפת ואפילו אם היא מינימלית ביותר.
  3. כאשר המטופל רגיש יותר ואינו מעוניין לחוש בשום כאב לאחר ההשתלה.
  4. כאשר המטופל עבר כבר מספר השתלות והאיזור מתוח ולא גמיש מספיק כך שלא ניתן להוציא רצועת שיער נוספת, או כשהצלקות הקודמות לא ניתנות לפתיחה חוזרת.
  5. כאשר יש מספיק זקיקים באיזור התורם המספיקים לכיסוי מקום ההתקרחות.
  6. מטופלים שעוסקים בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית וחשוב להם לחזור בהקדם האפשרי לפעילות הפיזית ללא הגבלה של זמן.
  7. למטופל שכבר עבר השתלה אך נותרה לו צלקת רחבה.
  8. למטופלים בעלי נטיה לצלקות גדולות.
  9. מטופלים שכוונתם לכסות אזורים מצומצמים במיוחד כגון: שפם, גבות, זקן או אזורים קטנים במיוחד בקרקפת כמו צלקות.

למי שיטת FUE אינה מתאימה

  1. אם המטופל הינו בעל ציפיות מעבר למה שניתן בפועל.
  2. אם המטופל מסרב לגלח את האזור התורם.
  3. חוסר נסיון של המנתח
  4. אזור ההתקרחות גדול מאד והאזור התורם אינו מספיק לכסות הכל.
  5. מטופל בעל שיער מקורזל שבמקרה כזה יש סיכון גדול שהזקיק יפגע במהלך החיתוך של הזקיק באפידרמיס מאחר וכיוון השיער אינו ברור – מצב כזה גורם ללמעלה מ-25% של חיתוך פגום של השיער.

החסרונות של שיטת ה-FUE לגבי המטופל הן מחירה הגבוה לעומת השיטה הקונבנציונלית (FUT) בגלל הזמן הרב שהתהליך לוקח. חסרון נוסף הוא כמות הזקיקים המוגבלת יותר שניתן לקבל, לעומת הוצאה של רצועה בה מספר השערות גדול יותר. ישנם מקרים בהם נשאר חוסר פיגמנטציה באזור התורם.

פוסט זה עניין אותך? ספר לנו מה דעתך! השאר תגובה למטה או הירשם לקבלת עדכונים שוטפים ישירות מהבלוג. רוצה מידע נוסף? בקר בערוץ היוטיוב של ד"ר גינזבורג או באתר המרפאה הרשמי.